<h1>סמ"ק מצוריך סימן רס"ט</h1>
<h2>דף כז:</h2>
תניא בפרק הזהב (ב"מ מ"ח) הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך פי' אתן לך כפלים מערבונך קרקע מדקאמר רבי יהודה (דין) [דיו] ללוקח שיקנה כנגד ערבונו אם חוזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון כרבי יוסי שזו אסמכתא ועדיין לא קניא. כן אומר בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח) שמי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואמר ליה אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו את שטרו והגיע הזמן ולא נתן לו אמר רב נחמן אין הלכה כר' יוסי דאמר יתן כדמוכח בנדרים (דף כ"ז) דאין הלכה כר' יוסי אלא כר' יהודה דאמר לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא היא גזים חברו על דבר שאינה דעת שניהם שיבא הדבר לידי כך שתתקיים האסמכתא. וכן בפרק המקבל (ב"מ ק"ד) אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי וכל האומר מעכשיו אף בלא בית דין חשוב וקנו מידו אליבא דרב נחמן ואליבא דרב הונא כאסמכתא שהוא כעין מכר סובר שם רב הונא שקנה ואין כאן אסמכתא וכן מוכיח בפרק איזהו נשך (שם דף ס"ו) גבי המלוה על שדיהו ואמר ליה אם לא תתן לי עד ג' שנים הרי הוא שלי ורב הונא מוקי ליה בשעת מתן מעות ורב נחמן מוקי לה באומר קני מעכשיו ופי' התו' (שם ד"ה ומניומי) שאותה אסמכתא שויא טפי לפי שבתחלת המשכונתא הוי קצת כעין מכר. ופי' רבינו תם (שם) דעדיפא שהקרקע ביד המלוה עצמו אבל תפיסה דנדרים ביד שליש או ביד בית דין ולכך לא קנה אפילו קנה במעכשיו אלא בבית דין חשוב, עכ"ל התו' (עיין נדרים כ"ז ד"ה והלכתא).
כתב רבינו שמשון דכל קנין סודר מסתמא אינו אלא מעכשיו שאין לקנות בו לאחר זמן בתר דהדר סודרא למריה כדאמר פרק השותפין בנדרים (דף מ"ח), עכ"ל תו' (ב"מ דף ס"ו ד"ה ומניומי), מפרש שם שאסמכתא שקנו עליה מידו בבית דין חשוב הרי זה קנה פסק רבינו חננאל והוא (שיתפוס) שיתפיס זכויותיו (בודאי) [בב"ד כדאיתא] התם אע"פ שלא אמר מעכשיו והוא שלא יהיה אנוס כיצד הרי שהתפיס שטר או (שכרו) [שוברו] בבית דין וקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני אתן שטר זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא הרי אילו (נותנו) [נותנין] ואם עכבו נהר או חולי מלבא לא יתנו לו וכן כל כיוצא בזה והוא שיהיה בבית דין פסק רבינו חננאל בשם הגאון אבל לא התפיס זכויותיו לא קנה אף בבית דין חשוב לפיכך נהגו באילו המלכיות לעשות שידוכין בפני טובי העיר שלא יהיה אסמכתא אע"פ שאומר מעכשיו חוששין לאסמכתא ופירש ר"י דאין כאן חששא דאסמכתא אפילו לא יקנו בבית דין חשוב שמתוך שהחוזר בו מבייש את חבירו גמר ומקני אהדדי וכן בשוכרין מלמדי תינוקות ומקבל המלמד קנס לעצמו אם יחזור בו וחזר בו ולא מצא מלמד אחר במקומו אין זה אסמכתא דלא חשיב גזים כיון שמפסידו בחזירתו והוי כמו אם אוביר, לס"ג. פרק המקבל (ב"מ ק"ד), המקבל שדה מחבירו ואמר אם אניחנה בורה שלא אעבוד ואזרע אותה אשלם במיטב קרקעותי הפירות של קרקע מחייבינן ליה כי פשע ולא עבד אע"ג דהיינו אסמכתא קמחייבינן ליה דאיכא פשיעה טפי שהרי בידו לעבדה ולזרעה, עכ"ל (ועיין ב"מ דף ס"ו תוד"ה ואי אמר) ולא אעביד אשלם ממיטבא דלא חשוב אסמכתא כיון דלא גזים דבכל דבר שבידו ולא גזים לאו אסמכתא כך המסקנא בסוף פרק איזהו נשך [ע"ג ע"ב], לס"ג.
<h2>דף לא.</h2>
אמר שמואל בפ' האומנין (ב"ב פ"ח) ובפרק ד' נדרים (דף ל"א) הנוטל כלי [מן] האומן על מנת (למכרו) [לבקרו] אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב בדמיו [הואיל ודמיו] קצובין מעת שהגביהו נעשו ברשותו והוא שיגביהנו ל(ה)קנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח אבל אם היה חפץ שהמוכר קץ בו והוא מבקש ורודף למכרו הרי הוא ברשותו עד שיפסוק הדמים ויגביהנו לקנותו אחר שפסק. עוד שם בפרק האומנין (ב"מ דף פ"א) מעשה באחד שאמר לחברו תן לי חמור שלך ואלך למוכרו אולי אוכל להרויח שום דבר ויתנו לי יותר מן הדמים שאתה רוצה למוכרו הלך ולא מצא סחורה נאנס מידו וחייבו רב נחמן לשלם כשואל שאע"פ שאנו אומרים בנדרים (דף ל"א) דאין [ל]לוקח להתחייב אלא במקום ש(ה)כל [הנאה] שלו כגון כופינא (לפנינו אי' זבינא) חריפא שיש לו קופצים הרבה גם בכאן הוא מכר חריף שאם היה רוצה ליתנם באותם הדמים שנתנו לו המוכר היה מוצא הרבה קופצים אבל זה כוונתו בין בהליכתו בין בחזרתו אולי ימצא קונה שיתן לו ריוח בדבר הזה הנמכר והרי הוא כשואל שכל הנאה שלו.
<h2>דף לא:</h2>
בפרק ד' דנדרים (דף ל"א) הלוקח כלי מבית האומן לשגרן בבית חמיו ואמר ליה אי מקבלין ממני אני נותן לך ואם לאו אתן שכר מועט לך ונאנסו בהליכה הרי זה חייב לשלם, פירש רש"י (ב"מ דף פ"א ד"ה ונאנסו בהליכה) מאחר שקצץ דמיהן הרי הן בחזקת לקוחין עד שיודע שאינן לקוחין ואם נאנסו בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר דהואיל ונהנה שנתפאר בהם מהנה הזאת כנושא שכר ואם היו כלים דלית בהן הנאה מיניהו ונאנסו בחזרה פטור דהוי כשומר חנם, נטלן על מנת למוכרן לאחרים ואמר ליה אם ימכרו במקום פלוני או בזמן פלוני אתן (לו) [לך] דמים כך וכך ואם לא (ימכרם) [ימכרו] אחזירם לך ונאנסו בין בהליכה בין בחזרה חייב לשלם.
וכל סרסור שאבד החפץ או נגנב או נשבר חייב לשלם. מעשה בסרסור שלקח חמרא למשקל בשוקא ולא מזדבן וכשחזר נאנס החמור וחייביה רב נחמן לשלומי והטעם לפי שחזרה דספסירא הולכה היא דאי משכח לזבוני אבבא דביתיה מי לא מזבין ליה, לס"ג. ראובן קבל סחורה משמעון להוליכה לקוליניא להשתכר בשביל עצמו ועל מנת שאם לא ימכרנה יחזירנה לו ובחזירתו נאנס ונאבדה דין הוא שחייב ראובן לפי שאף בחזרתו היה מוכרה אם היה מוצא לוקח כי ההוא גברא דזבין חמרא לחבריה וחייביה רב נחמן לשלומי משלם דאילו אשכח [לזבוני] מזבין וגם יש ללמוד אם קבלה על מנת ליתנה לאחד בקולינא או להחזירם אם לא יקבל המקבל המתנה שפטור ראובן בחזרה מאונס ונשבע [שנאנס], לשון פסקים אב"ן הראש"ה.
<h2>דף מח:</h2>
דאין אדם יכול לזכות משום חבירו בחליפין דאין אדם מקנה סודרו בעבור חבירו ור"י חולק כדפירשתי, עכ"ל תו' (עי' תו' ד"ה קנה).
כתב רבינו שמשון דכל קנין סודר מסתמא אינו אלא מעכשיו שאין לקנות בו לאחר זמן בתר דהדר סודרא למריה כדאמר פרק השותפין בנדרים (דף מ"ח), עכ"ל תו' (ב"מ דף ס"ו ד"ה ומניומי), מפרש שם שאסמכתא שקנו עליה מידו בבית דין חשוב הרי זה קנה פסק רבינו חננאל והוא (שיתפוס) שיתפיס זכויותיו (בודאי) [בב"ד כדאיתא] התם אע"פ שלא אמר מעכשיו והוא שלא יהיה אנוס כיצד הרי שהתפיס שטר או (שכרו) [שוברו] בבית דין וקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני אתן שטר זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא הרי אילו (נותנו) [נותנין] ואם עכבו נהר או חולי מלבא לא יתנו לו וכן כל כיוצא בזה והוא שיהיה בבית דין פסק רבינו חננאל בשם הגאון אבל לא התפיס זכויותיו לא קנה אף בבית דין חשוב לפיכך נהגו באילו המלכיות לעשות שידוכין בפני טובי העיר שלא יהיה אסמכתא אע"פ שאומר מעכשיו חוששין לאסמכתא ופירש ר"י דאין כאן חששא דאסמכתא אפילו לא יקנו בבית דין חשוב שמתוך שהחוזר בו מבייש את חבירו גמר ומקני אהדדי וכן בשוכרין מלמדי תינוקות ומקבל המלמד קנס לעצמו אם יחזור בו וחזר בו ולא מצא מלמד אחר במקומו אין זה אסמכתא דלא חשיב גזים כיון שמפסידו בחזירתו והוי כמו אם אוביר, לס"ג. פרק המקבל (ב"מ ק"ד), המקבל שדה מחבירו ואמר אם אניחנה בורה שלא אעבוד ואזרע אותה אשלם במיטב קרקעותי הפירות של קרקע מחייבינן ליה כי פשע ולא עבד אע"ג דהיינו אסמכתא קמחייבינן ליה דאיכא פשיעה טפי שהרי בידו לעבדה ולזרעה, עכ"ל (ועיין ב"מ דף ס"ו תוד"ה ואי אמר) ולא אעביד אשלם ממיטבא דלא חשוב אסמכתא כיון דלא גזים דבכל דבר שבידו ולא גזים לאו אסמכתא כך המסקנא בסוף פרק איזהו נשך [ע"ג ע"ב], לס"ג.
<h2>דף נו.</h2>
כשם שהמוכר צריך לסיים ממכר כמו שביארנו כך הנותן כיצד הכותב לחבירו קרקע מנכסי נתונה לך או שכתב לו כל נכסיי קנויין לך חוץ ממקצתן הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואינו ידוע לא קנה כלום [ו]אינו יכול לומר תן לי פחות שבנכסיך עד שסיים המקום שנתן לו אבל אם אמר לו חלק כך וכך בשדה פלוני אני נותן לך הואיל שסיים השדה אע"פ שלא סיים החלק נותן החלק מן הפחות שבאותה שדה, עכ"ל המיימון (הלכות זכיה ומתנה פ"ג ה"ה).
<h2>דף פו.</h2>
כתב רבינו משה (הלכות מכירה פכ"ב הט"ו) דין הקדש ודין עניים אין להם דין [הדיוט] בקנייתם שאלו אמר אדם כל מה שתלד בהמתו יהא הקדש או ינתנו לצדקה או יהא אסור עלי הרי זה חייב לקיים דבריו אע"פ שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם והואיל והדבר כן אם [ציוה] אדם כשהוא שכיב מרע ואמר כל מה שיוציא אילן זה ינתנו לעניים או כל שכר בית זה ינתן לעניים זכו בה עניים וכתב (שם הט"ז, הי"ז) שיש גאונים חולקין עליו בזה ואומרים שאין העניים זוכין בדבר שלא בא לעולם.
<h2>דף פח:</h2>
אין אדם זוכה במתנה עד שיהא הזוכה גדול ובן דעת אחד האיש ואחד האשה ואפילו אשת איש או אפילו עבד ושפחה אבל הגוי אינו זוכה הואיל ואינו ראוי לשליחות כי זכיה מטעם שליחות וכשם שאין שליחות לגוי כך אין זכיה לגוי.
